<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ז'</h1>
<h2>דף נח.</h2>
היבם אינו מאכיל בתרומה מאי טעמא קנין כספו אמר רחמ' והאי קנין דאחיו הוא. קשיא לי הכא טובא. דאי כפירוש רבותי' דאסרי ליבמה למיכל בתרומה מדאורייתא הוה ליה למיתני שומרת יבם לא תאכל בתרומה. ועוד אי שומרת יבם אסורה בתרומה מאי האי דקתני סיפא עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם הא אמרת אסורה לאכול. ועוד טעמא דמפרש קנין דאחיו הוא הוה ליה למימר קנין כספו אמר רחמנא והאי פקע קנינו. ועוד דבשמעתא תליתא דקידושין [י' ע"ב] מייתי לה בן בג בג מקל וחומר ונשואה מייתי לה מכל טהור בביתך יאכל אותו דהאי קנין כספו אסמכתא בעלמא הוא. ובסיפרי מפיק מאתם ובתיכם. והעובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין לפי משנה ראשונה בפרק אלמנה ביבמות [ס"ז ע"ב]. וקנין כספו דהתם אסמכתא הוא. ונראה לי הכי היבם אינו מאכיל בתרומה. אינו מאכיל מכח דידיה אם לא אכלה תחת הבעל. וטעמא לפי משנה ראשונה לפי שאינו חייב במזונותיה אלא אם כן עמד בדין וברח ולא דוכת' מייחד לה דאין רוב יבמין זנין יבמותיהן אלא או כונסין או פוטרין. אבל אם אכלה תחת הבעל מה שזכתה זכתה ואוכלת בתרומה כדמעיקרא. מאי טעמא קנין כספו אמר רחמ' האי קנין אחיו הוא. קנין כספו אמר רחמנא שאוכלת בתרומה ורבנן הוא דתקון משנים עשר חדש ולהלן אוכלת והאי קנין דאחיו יבם הוא ובהאי יבם לא תקון רבנן שמאכיל קודם שתיבעל דמחמת יבם לא אכלה אם לא אכלה תחתיו דבעל. בפני הבעל אמרת לא בפני היבם מיבעיא. ה"ג זו אף זו קתני לא מיבעיא שש[ה] בפני הבעל וששה בפני יבם אלא אפי' כולם בפני הבעל חוץ מיום אחד לא אכלה. וכן מוכח בתוספתא [כתובות פ"ה ה"א] דקתני רבותינו אמרו שאין אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה ולא היבמה עד שתיבעל. ותלמוד ירושלמי [כתובות פ"ה ה"ג] מוכיח כן דקתני הגיע זמן ולא נישאו או שמתו בעליהן אוכלות משלו ואוכלות בתרומה. והאי מתו בעליהן בשומרת יבם דאי בארוסה מי אית לה מזוני. או [אבל] במשניות שלנו לא גרסי' או שמתו בעליהן. ובירושלמי מוכיח דזו אף זו קתני דקאמר לא סוף ששה בפני הבעל וששה בפני היבם. (וטובא זו אף זו קתני דקאמר לא סוף ששה בפני הבעל וששה בפני היבם). וטובא זו אף זו קתני התם. וכוליה תלמודא אמשנה אחרונה קאי בין בארוסה בין ביבמה דתרוייהו לא אכלי עד חופה ובעילה.
